היא הגיעה מניו יורק כדי לעבוד בפעם הראשונה באיטליה, והענקנו לה קיר לבן ענק בקומת הקרקע של Nuvola והמון קופסאות של אריזות קפה מלאות וריקות.

ליסה הואק היא אומנית אמריקאית שידועה ביצירת מיצגים ענקיים בצבעים עזים וציורים שקופצים החוצה מהמסגרת שלהם. היא הסכימה לעבוד עבורנו במטה שלנו, היכן שמוצגת יצירתה "Dolce Croma".

ראיינו אותה כשהיא סיימה לעבוד על יצירת האומנות שלה. הנה הדברים שאמרה על שיתוף הפעולה שלה עם Lavazza. 

- אז Lavazza פנתה אלייך לפתע, ללא כל אזהרה, וביקשה שתעבדי ב-Nuvola. איך התמודדת עם אתגר זה?

מצאתי בו עניין רב כבר מההתחלה והתחלתי לערוך מחקר על החברה: ההיסטוריה, המטה החדש, קיימות, הקפה, המקורות של הניהול המשפחתי… שיתופי הפעולה עם אומנים. מיד הבנתי שזו סביבה מאתגרת, שיכולה לעורר השראה באחרים. העובדה שלא התבקשתי ליצור ציור ממוסגר, אלא יצירה שנוצרה במיוחד עבור חדר התצוגה החדש של המטה, הייתה הפתעה נעימה. ברגע ששמעתי שזו העבודה ידעתי שהכול יהיה טוב!

הפרויקט כלל את כל האלמנטים שאני אוהבת: צוות מדהים שתמך בי, חללים גדולים וכל החופש האומנותי שהייתי זקוקה לו כדי לעבוד. הייתי הולכת לשם, עם מספריים ושדכן ביד, ועם שישה עד שמונה שבועות להשלים את העבודה באתר, בלי עיכובים.

כאשר הגעתי אל Nuvola, כל חומר אריזה אפשרי כבר הוכן עבורי. גלילים ענקיים של נייר אלומיניום שמשמש לייצור אריזות קפה, קופסאות מלאות באריזות מודפסות שעדיין לא היו מורכבות, מאות צנצנות שונות, וקפסולות קפה מלאות וריקות מפלסטיק צבעוני! וואו.

מדרגות, פיגומים, שולחנות, כלים: היה לי כל מה שהייתי זקוקה לו כדי להתחיל לעבוד. פירוש הדבר היה שניתנה לי חירות אומנותית כבר מההתחלה, יכולתי להתמקד בתהליך היצירה באופן מלא.

"Dolce Croma" לא הייתה באה לעולם ללא מחויבותם של כל המעורבים בפרויקט. עזרתם הייתה חיונית, מההתחלה ועד לסיום הפרויקט.    

- איך חשבת על הרעיון להשתמש באריזות Lavazza ואיך הפחת בהן חיים?

Lavazza פנתה אלי עם הרעיון להשתמש באריזות שלהם כדי לבחון מחדש את ההיסטוריה של החברה ולחשוב על עתידה. את ציורי הקיר הקודמים שלי יצרתי באמצעות חלקי אריזות קרטון ממוחזרות שהושלכו: שיטה זו העניקה לחומרים אלמנט של הפתעה ואקראיות. אהבתי את הרעיון שמאחורי האתגר החדש שנבע מהזמינות של כמות עצומה של חומרים מודפסים.

התחלתי לקבל תחושה טובה יותר של החומרים רק לאחר שהתחלתי לעבוד על היצירה מדי יום. השתמשתי בסרט דק כדי לצייר על הקירות, וכך יצרתי את הבסיס לציור בתנועה. היו לי שני עוזרים שנאלצו לגזור ללא הרף במשך שישה שבועות. תהליך הגזירה ואיסוף הצבעים העניק לי פאלטה שעימה יכולתי להתחיל לעבוד.  מנקודה זו, יכולתי לשנות את ההקשר שבו הופיעו הצבעים ולהשתמש בו לפיתוח מקצבים ורעיונות חדשים.

גם אני וגם כל האחרים הופתענו כשגיליתי שככל שהחלקים הגזורים היו קטנים יותר וככל שקיפלתי ושיניתי אותם יותר, כך הצורות הופיעו באופן ספונטני יותר.

לאחר מכן גזרנו, הדבקנו, שידכנו וקיבענו אותן במקומן: אחד הרגעים הטובים ביותר היה הקידוח וההצמדה של צנצנות הקפה של Lavazza לקיר. הצמדנו אותן כך שייצרו קשת שתיצור ניגוד מושלם לוויניל, לאלומיניום ולקרטון. 

התמונות שנוצרו מגיעות מהאריזות הייחודיות והמורכבות, הצבעים המקומיים והאיכויות שמהם שאבתי השראה, ושאותם בחרתי והתאמתי לחזון האישי שלי. כאשר מיינתי אותם לפי צבעים, יכולתי לבחון כל מרכיב, ס"מ אחר ס"מ. שחררתי אותם מהפונקציה המקורית שלהם, והפכתי אותם למרכיבים של משהו חדש לחלוטין, הכרחתי אותם לפעול.

המבנה הכללי של היצירה הוא מופשט. אולם, בפינה השמאלית העליונה של ציור הקיר ניתן לזהות את נוכחותו העדינה של עץ. הבסיס ונקודת ההתחלה של הפרויקט היו ההשראה הבלתי מוגבלת ששאבתי מעיצוב המוצר המצוין.

אחד החלקים המרתקים ביותר בעבודתי היומיומית ב-Lavazza היה אימוצה של יצירה זו, שנראתה כאילו היא קורמת עור וגידים בהילוך איטי. לעיתים, רגעים של פעילות היו מתרחשים בהילוך איטי, ואז, לפתע, היו מתגלים כהכרחיים. כל החלטה יצירתית הייתה קשורה לעבודה שנעשתה ביום הקודם, בעוד שעכשיו נראה כאילו מדובר ביצירה אחידה ושלמה.

- עובדי Lavazza יצפו ביצירה שלך ב-Nuvola מדי יום. איזה מסר היית רוצה להעביר להם?

אין לי מסר. במקום זאת, אני מקווה שיצרתי יצירת אומנות שמאשרת את החשיבות הבסיסית שאני מעניקה למחוות שנראות במבט ראשון שוליות, שצוברות עוצמה ומפתחות זהות רק לאחר שחוזרים עליהן מספר פעמים.

הסוד, שמתגלה באיטיות, הוא שהצופה יודע בדיוק מה שאני יודעת: הכול מונח לנגד עיניו. העבודה שלו היא חלק מהעבודה שלי, וסיפורי החיים שלנו נשזרים זה בזה.

- ליסה, האם תוכלי לצייר את הדבר הראשון שעליו את חושבת כאשר אנו אומרים את המילה "קפה"?